גופן שמגיע בקובץ אחד אשר מכיל את כל טווח המשקלים ומאפשר שליטה מלאה של המשתמש בגופן.
זה רגע שכל מי שמעצב מכיר. יש שתי אפשרויות בתפריט, ומה שרציתם באמת נמצא איפשהו ביניהן. אז מתפשרים, בוחרים את הקרוב יותר, וממשיכים הלאה. הפשרה הקטנה הזאת חוזרת בכל פרויקט.
הטכנולוגיה שפותרת בדיוק את הרגע הזה נקראת פונט משתנה, ובלועזית Variable Font, או בקיצור VF. היא קיימת כבר כמה שנים כתקן תעשייה מלא, אבל בעברית היא רק בשנים האחרונות הגיעה לבשלות אמיתית. במאמר הזה נסביר מה זה, איך הצירים עובדים, מה זה משנה בעבודה היומיומית, ולמה דווקא בעברית זה הישג טכני ולא מובן מאליו.
בפונט רגיל, כל משקל הוא קובץ נפרד. דק זה קובץ אחד, רגיל קובץ שני, מודגש קובץ שלישי. משפחה שלמה פירושה עשרה קבצים שאתם נושאים איתכם, מתקינים, ומנהלים.
פונט משתנה הופך את זה. במקום אוסף של נקודות קבועות, הוא מכיל מרחב רציף של אפשרויות בתוך קובץ אחד. במקום דק ושמן כשני קצוות מנותקים, יש את כל הספקטרום שביניהם, ואתם עוצרים בנקודה המדויקת שמתאימה לכם.
זה לא גימיק ולא תוספת נלווית. זה תקן OpenType מלא שפותח במשותף על ידי ענקיות התעשייה, ונתמך היום בכל דפדפן מודרני ובכל תוכנת עיצוב רצינית.
הסבר על פונט משתנה הוא תמיד פחות משכנע מהתחושה עצמה. הדוגמה למטה חיה, בפונט טיפוגרף פרו. גררו את הסליידר וראו את האות זזה ברצף, בלי קפיצות בין משקלים.
זה ההבדל המהותי. בפונט רגיל, המעבר בין רגיל למודגש הוא קפיצה בין שני קבצים שמי שעיצב את הפונט צייר בנפרד. בפונט משתנה, כל נקודה על הדרך היא אות שלמה ונכונה בפני עצמה.
מה שמאפשר את הרצף נקרא צירים. כל ציר הוא תכונה אחת שאפשר להזיז עליה בצורה חלקה:
משקל: הציר המוכר. במקום לקפוץ מרגיל למודגש, גוללים על כל הערכים שביניהם ועוצרים בדיוק על מה שהכותרת צריכה.
רוחב: אותיות צרות יותר או רחבות יותר, בלי לעוות אותן ידנית. בקטלוג שלנו זה כבר חי גם בלי VF: למשפחות כמו מטריצה ומטאדור יש גרסאות צרות, בדיוק בשביל הרגעים האלה.
גודל אופטי: כאן מתחילה המקצועיות האמיתית. אות שנראית מושלמת בכותרת ענקית לא בהכרח עובדת בגוף טקסט קטן. הציר הזה מתאים את צורת האות אוטומטית: פתוחה ועבה יותר בגדלים קטנים לטובת קריאוּת, עדינה ומפורטת יותר בגדלים גדולים. בעבר זה דרש פונטים נפרדים
ומעבר לצירים המוכרים, מי שמעצב את הפונט יכול להגדיר צירים משלו. כל פונט משתנה הוא בעצם כלי שלם, לא קובץ בודד.
ביצועים בווב. קובץ אחד במקום שמונה או עשרה פירושו פחות בקשות רשת וטעינה מהירה יותר. זה משפיע ישירות על חוויית הגולש ועל מדדי המהירות שגוגל מסתכל עליהם.
שליטה עיצובית מלאה. אתם כבר לא כבולים למשקלים שמישהו אחר החליט עליהם מראש. המשקל הנכון לכותרת הזאת, ברגע הזה, נמצא תחת אצבע אחת.
עקביות ותנועה. כל המשפחה חיה בקובץ אחד, ולכן הזהות הטיפוגרפית נשמרת אחידה לאורך המותג. באתרים מודרניים אפשר גם להנפיש את המעבר בין משקלים, כך שהטקסט עצמו הופך לאלמנט בתנועה.
כאן שווה לעצור, כי זה החלק שהכי קרוב לליבנו.
לבנות פונט משתנה בלועזית זה מאתגר. לבנות אותו בעברית זה אתגר אחר לגמרי. העברית מורכבת: צורות סופיות, יחס עדין בין האותיות, מבנה שלא סובל קיצורי דרך. כשמזיזים אות עברית לאורך ציר משקל שלם, כל נקודה לאורך הדרך חייבת להישאר נכונה, מאוזנת ויפה. לא רק שני הקצוות, אלא כל מה שביניהם.
זו בדיוק העבודה שאנחנו אוהבים, וכבר השקענו בה לא מעט. בקטלוג שלנו יש כיום עשרות פונטים משתנים בעברית, ביניהם שמות שאתם ודאי מכירים כמו מטריצה, נועם ופרנקריהל. כל אחד מהם נבנה כך שלאורך כל הציר, מהדק ועד השמן, האות נשארת נכונה. זה לא מובן מאליו, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו גאים בהם.
לוודא שהקובץ שבידיכם הוא באמת VF. בדרך כלל שם הקובץ יכיל VF או Variable, והמשקלים יופיעו כטווח ולא כרשימה.
בתוכנת העיצוב. ברגע שהפונט מותקן, חלון המשקלים מציג סליידר במקום רשימה סגורה. משם זה אינטואיטיבי לגמרי.
בווב. טוענים קובץ אחד ומגדירים את הערך המדויק דרך המאפיין המתאים ב-CSS. תמיד להשאיר משקל גיבוי סטטי לדפדפנים ישנים.
לבדוק את הקצוות לפני שנועלים. המשקל שנראה מושלם בכותרת של המסך הגדול יכול להיעלם בנייד. שווה לבדוק את אותו ערך בשני המקומות.
לגרור לקצה ולהישאר שם. הפיתוי הראשון הוא ללכת לקיצוניות, אבל הערך שבפונט משתנה נמצא דווקא בנקודות שלא היו קיימות קודם, לא בקצוות שתמיד היו.
לפזר יותר מדי ערכים בעמוד אחד. אם כל כותרת מקבלת משקל אחר, ההיררכיה נשברת. שתיים או שלוש נקודות קבועות לאורך המערכת מספיקות.
להניח שהרישיון משתנה יחד עם הפונט. פונט משתנה שרץ חי באתר הוא עדיין שימוש ווב, וצריך את רישיון הווב המתאים. רישיון פרינט, מקצועי ככל שיהיה, לא מכסה את זה.
פונט משתנה נתמך בכל מקום?
בכל דפדפן מודרני ובתוכנות העיצוב המקצועיות, כן. בסביבות ישנות מאוד או בתהליכי דפוס מסוימים עדיין עדיף לייצא משקל סטטי, ולכן כדאי להחזיק גיבוי.
קובץ VF כבד יותר מקובץ רגיל?
קובץ בודד של פונט משתנה כבד יותר ממשקל סטטי אחד, אבל קל בהרבה מחמישה או עשרה משקלים ביחד. ברגע שאתם צריכים יותר משניים, הוא כמעט תמיד המשתלם.
אפשר להשתמש בפונט משתנה בדפוס?
כן. בוחרים את הערך הרצוי בתוכנת העיצוב, והקובץ מיוצא כרגיל. חשוב רק לוודא שבית הדפוס מקבל את הקובץ הסגור ולא את הפונט עצמו.
מה קורה בדפדפן שלא תומך?
הוא ייפול למשקל הגיבוי שהגדרתם. הטקסט תמיד יוצג, ההבדל הוא רק בדיוק המשקל.
פונט משתנה לא משנה את מה שאתם יודעים על טיפוגרפיה. הוא פשוט מפסיק להגביל אתכם לרשימה סגורה של אפשרויות שמישהו אחר בחר. הפעם הבאה שתיתקעו בין שני משקלים, כדאי לבדוק אם למשפחה שאתם עובדים איתה יש גרסה משתנה.
האם הנך מעוניין/ת להסיר את הגופן מסל הקניות?